אריאל פיפרנו

#הכר_את_הסופר

והפעם דוכס הפנטזיה האפית וההרמוניה, אריאל פיפרנו, מחבר "קאלנדור- צל ואבן".

אריאל פיפרנו, 46, ירושלים

איך התחלת לכתוב ולמה התחלת לכתוב פנטזיה?תמיד התעסקתי בכתיבה בצורה כזו או אחרת. ביסודי הייתי זה שהמורה הייתה שומרת את קריאת החיבור שלו לסוף השיעור, בתיכון הייתי במגמת ספרות, באוניברסיטה למדתי ספרות השוואתית ובמקביל עבדתי כעיתונאי במקומון ירושלמי ("כל הזמן" ז"ל).פנטזיה תמיד הייתה הז'אנר האהוב עלי, הדבר שאני קורא כדי להירגע בין ספרים ש"צריך" לקרוא.את "קאלנדור" התחלתי לכתוב עוד בסוף 2017, באוטובוס בדרך למילואים באיזה בוקר מוקדם מדי. התיישבתי על הכיסא ורגע לפני שנרדמתי פתאום שאלתי את עצמי "אם היית כותב ספר פנטזיה, על מה הוא היה?". למרבה הפלא, בתוך רגע פתאום הייתה לי תשובה ברורה לגמרי. כמובן שלא הצלחתי להירדם והתחלתי לשרבט כמו משוגע בפנקס הקטן שלי ועד לסוף הנסיעה כבר היה לי את המבנה הבסיסי, רשימת הדמויות ופסקת הפתיחה. כשחזרתי, התחלתי לכתוב פרק אחרי פרק, בלי החלטה מודעת, ופתאום אחרי כמה חודשים היו לי 60 ומשהו אלף מילים.

מה מקורות ההשראה שלך?קודם כל, לא מקרי שהסיפור שלי נולד באוטובוס (לכן הוא באמת לא צריך לסגור את הדלת אחריו), כי הוא מתאר עולם קצת ישראלי של מעין חברת מהגרים שבה יצורים מכל מיני גזעים חיים בערבוביה שלפעמים מצליחה לתפקד. יש לי איזו סטיה של לחפש את היצור הפנטסטי בכל מיני פרצופים סביבי. הרבה יותר קל להעביר ישיבה או נסיעה משעממת כשאתה מדמיין מישהו כאלפית, גובלין או טרול הרים. אני מנסה לתאר את העולם והדמויות בקאלנדור כשהם מתנהגות פשוט כמו אנשים רגילים ולא כגיבורים יוצאי דופן.מעבר לזה, אני מנסה לקחת גם דברים מהתרבות הפופולארית ולהכניס אותם פנימה, למרות שאני לא יכול לעשות את זה בצורה ברורה מדי. הרי הדמויות בעולם של קאלנדור לא מכירות רפרנסים ממונטי פייטון.

מה היה החלק הכי מרגש בהוצאת ספר פנטזיה עצמאי?בלי קשר להיותו עצמאי. החלק שבאמת מטלטל אותי זה תגובות של ילדים שמספרים לי כמה נהנו ממנו. להבין שמבחינתם הספר הזה נכנס לקאנון הספרותי שלהם, שזה משהו שהם יזכרו שקראו כשיהיו גדולים ואולי יחזרו אליו מדי פעם. כאשר ילד שואל אותי שאלות על הדמויות או מספר לי שהספר בטופ 5 שלו, שום דבר לא משתווה לזה.

מה היה החלק הכי קשה בהוצאת ספר פנטזיה עצמאי?שטויות, זה בכלל לא קשה להוציא ספר באופן עצמאי. כלומר, יש את הענין של ההשקעה הכספית המשוגעת, אינספור העריכות החוזרות, ההתעסקות עם משלוחים, קבלות, הקמת אתר, פרסום ברשתות חברתיות, לפתוח עוסק זעיר, העובדה שאין מעטפות עם פצפצים במקסטוק, שהנייר עם המדבקות נתקע במדפסת, המקום שהקרטונים עם הספרים תופסים בבית והעובדה שבערך חצי מהיום שלי משועבד לדבר הזה. אבל בקטנה, מי צריך חיים.

על איזו טעות לא היית חוזר\ת?הייתי בונה מראש את קצב העלילה בצורה נכונה יותר. אני חושב שההתנעה מעט איטית, ושמבחינת הקורא העולם היה צריך להיבנות תוך כדי העלילה. הוא עדין הרבה יותר מהיר מהפתיחה של שר הטבעות לצורך הענין (חכמה גדולה) אבל היום בכל זאת מקובל להיכנס לעניינים תוך פרק או שניים. אוכל לומר שבספר ההמשך, שנמצא בעבודה, האקשן מתחיל כבר בפרק הראשון.

מפגש מענין עם קורא\ת?כל מפגש הוא מענין, באמת. אחת החוויות היותר מפתיעות מבחינתי הייתה יום אחרי שהתפרסמה ביקורת על הספר במגזין "מוצ"ש" של מקור ראשון. למחרת בבוקר נכנס למשרד שלי עורך דין מהמחלקה המשפטית, אדם שלא הייתי מדמיין בחיים שחובב את הז'אנר ושאל אותי אם אני אריאל פיפרנו שצוין בביקורת. עד לאותו יום בקושי החלפנו מילה ופתאום מתברר שהוא דובר אלפית שוטפת ויודע להבחין בין קווניה וסינדרין. כמובן שהוא רכש עותק ומאז יש לנו על מה לדבר במעלית.

איך הגיבו מסביבך משפחה וחברים?פרגנו מאוד כמובן. הם עוזרים בכל מה שצריך ודי נהנים מהענין. המשפחה המורחבת והחברים בשכונה בכלל תמכו בצורה משוגעת, הרבה מאוד חברים קנו עותקים למרות שזה היה ספר הפנטזיה הראשון שלהם.

למי הקדשת את הספר ולמה?היית מצפה שיהיה לך הרבה זמן לחשוב על זה ולנסח איזו הקדשה מרגשת ומתוחכמת, אבל בסוף פתאום באמצע יום עבודה אתה מקבל מייל ארוך מההוצאה שאחד הסעיפים בו זה "תהיה הקדשה?" והם מצפים לתשובה תוך 15 דקות.הקדשתי את הספר בקצרה: "לילדי". בסופו של דבר, הספר הזה באמת נכתב עבורם ושמותיהם אפילו מופיעים בספר באופן נסתר. כל אחד מהם קיבל כמובן עותק עם הקדשה מיוחדת, ואני מקווה שהם יהנו ממנו ושהוא ילווה אותם שנים.

בעבודה "הרגילה" יודעים? מה היו התגובות?הרוב יודעים, אני משתדל לא לדבר על זה יותר מדי כי אני לא רוצה שאנשים ירגישו מחוייבות לרכוש אותו. בכל מקרה, גיליתי ככה לא מעט חובבי פנטזיה בארון ועכשיו אנחנו לא מצליחים לדבר על משהו אחר ביננו.

מי האדם הכי מפתיע שקרא את הספר?ההורים שלי הצליחו לצלוח אותו, למרות שעבור שניהם עברית היא לא שפת אם. מפתיע גם לקבל פתאום הודעות מכל מיני חברים מהעבר הרחוק שמספרים שהם רכשו אותו ונהנו מאוד.

עצה למי שכותב עכשיו?תכתוב בשביל עצמך, תהנה מהתהליך, שקע בתוך הכתיבה כאילו שאתה צופה בסרט ורק מתאר את האירועים על דף. רק אחרי שתסיים את הכל ותעבור על הטקסט שוב ושוב כדי לשפר אותו, תתחיל בכלל לחשוב על הוצאה לאור וכל שאר הדברים האלה. מקסימום, כתבת ספר למגירה.